1. שם המזון: שם המזון צריך להיות מוצג בבירור במיקום בולט ולשקף את הטבע האמיתי של המזון. אם נעשה שימוש בשם יצירתי מבלבל (למשל, "משקה חלב בטעם תות"), השם האמיתי (למשל, "חלב שונה בטעם תות") חייב להיות מוצג באותו מדף באמצעות אותו גופן וצבע, וגודל הגופן לא חייב להיות גדול מהשם האמיתי. מזונות המיוצרים אך ורק עם חומרי טעם וריח חייבים להיות מסומנים עם "XX Flavor" (למשל, "עוגה בטעם תות"), ואינם יכולים להשתמש ישירות בשם המרכיב (למשל, "עוגת תות").
2. רשימת רכיבים: יש לרשום את הרכיבים בסדר יורד של כמות. יש לציין בסוגריים את הרכיבים המורכבים. תוספי מזון חייבים להיות מסומנים בשמותיהם הגנריים. אם לרכיב מורכב יש תקן לאומי ותכולתו כן<25%, it may be exempt from labeling as an additive. Ingredients that are specifically emphasized (e.g., "Contains Blueberries") must be labeled with their specific content.
3. תאריך ייצור וחיי מדף: יש לסמן את תאריך הייצור בפורמט קבוע של "שנה, חודש, יום", ואין להוסיף, להדפיס או לשנות אותו. ניתן לציין בבירור את תאריך התפוגה כדי להימנע מחישובי צרכנים. לגבי מזונות מיובאים, אם באריזה המקורית לא מצוין תאריך הייצור, יש לחשב אותה על סמך חיי המדף ולאחר מכן לסמן בהתאם.
4. אלרגנים התקן החדש מחייב סימון של שמונה קטגוריות של אלרגנים (כגון גלוטן, בוטנים וכו'), אשר יש לציין אותם בצורה ברורה ברשימת הרכיבים בשיטה שניתן לזהות בקלות. התווית הסינית של מזונות מיובאים חייבת להתאים אחת-ל-תווית לתוכן השפה הזרה.
5. מידע מפתח אחר
תנאי אחסון: יש לציין בבירור (למשל, "טמפרטורת החדר", "קירור"), ויש לתאר גם את תנאי האחסון לאחר הפתיחה.
תווית תזונה: חייבת לציין את תכולת האנרגיה, החלבון, השומן, הפחמימות והנתרן ואת האחוז שלהם מהערך התזונתי (NRV).
מספר SC: יש לציין בבירור את מספר רישיון ייצור המזון ("מספר SC").
הפרות נפוצות:
שימוש במונחים מטעים כגון "ללא תוספים" או "אפס תוספים".
אי תיוג אלרגנים על פי תקנים או טענות תזונתיות (למשל, "סידן גבוה", "דל שומן"), לא עומד ברמות התוכן הנדרשות.
תאריך הייצור אינו ברור או נפרד מהאריזה.
